הרגשתי שהסדנא הייתה משהו שלא ידעתי שהייתי צריכה..
צריף קטן מעץ, באמצע החורף כשגשם בחוץ, ואנחנו שם בפנים מתרגלות יוגה, שותות קקאו, ועושות איזה מין חשבון נפש..
בשבילי הגעתן בתקופה ממש מבלבלת של השנה האחרונה בתואר שמביאה איתה מלא פחדים וחששות ומחשבות, מלווה בעוד מערכות יחסים בחיים שלי שלאחרונה התערערו..
אני ממש לא מפסיקה לחשוב על הדברים שכתבתי לעצמי ועל התחושות שהרגשתי.
הצלחתן לגרום לי להתחבר לעצמי אחרי תקופה ממש ארוכה של הדחקה, של בן זוג שהיה בעזה, ומעבר לפחד על החיים שלו שזה בכלל הזוי, כל מערכת היחסים שלנו השתנתה.. והדחקתי המון ולא נתתי לעצמי לשחרר
ופתאום בשנייה שהתחלנו הכל יצא וכמו שראיתן לא הפסיק לצאת במשך כל הסדנא…
פשוט רציתי לומר תודה ושזה היה משמעותי בשבילי, ואישית- משהו במבט בעיניים של שתיכן נתן לי תחושה כל כך בטוחה שזה בסדר לשחרר ושאתן רואות אותי והרגשתי עטופה ולא לבד
אז פשוט רציתי לומר תודה ואין לכן מושג כמה זה היה משמעותי בשבילי